תהילים 37 פירוש פסוק לפי פסוק

0
1184
תהילים 37 פירוש פסוק לפי פסוק

היום נלמד את ספר תהילים 37, המשמעות פסוק אחר פסוק. המזמור מדבר על תעלומת הרשעים והמאמינים. האדון מרגיע את עמו למרות שהוא מוקף באויבים. מזמור עוצמתי זה אומר לנו את סופו ויעדו האולטימטיבי של הרשעים, הוא משמש מקור לעידוד לצדיקים שלא להתייאש בגלל חריגות הרוע. כשאנו לומדים מזמור 37 אלה שמשמעותם מפסוק לפסוק, האדון יפקח את עינייך לאוצרות הנסתרים הרבים בדבריו כיום בשם ישוע המשיח.

מזמור 37 פירושו של פסוק מאת ורסא.

פסוק 1: אל תסתכל על עצמך בגלל רועדים, אל תתקנא בעובדי העון.

המזמור נפתח באמירה לא לדאוג. האדון יודע כי מקובל בקרב בני עמו שהם היו מקמטים את מצחו ומתקנא בעשירים וגדולים במיוחד בעיתות משבר. לפיכך הוא קורא להם לא לדאוג מכיוון שהוא צדיק בכל מה שהוא עושה.

פסוק 2: כי בקרוב הם יכרתו כמו העשב, ויבקעו כמו העשב הירוק.

יבוא תקופה בה חורבן של הלא-מאמינים יעלה. באותה שעה ייעלם תהילת הרשעים באוויר דק. לא ייעשה דבר בכדי לפדות רגע כזה. אז מדוע מאמין יקנא בחיים כאלה שיגיעו לסיום פתאומי במוקדם או במאוחר?

פסוק 3: סמוך על יהוה ועשה טוב, כן תשכון בארץ, ואמנם תאכיל.

האמונה שלנו באדון עושה דרך ארוכה בריפוי סבל וצער. באותו אופן גם מעשה עשיית הטוב מרפא. לנו לשבת בארץ עם אלוהים, היושרה והאמונה הם המרכיב החיוני.

פסוק 4: תתענג גם על יהוה, והוא יתן לך את רצונות לבך.

כאן הוא מאוחר יותר מייעץ למאמינים להתמלא בשמחת האדון. בחיים אלה, אם יש לנו את אלוהים, אין צורך לדאוג מי שמתענג על האל מקבל ברכה בשפע

פסוק 5 ו 6: עשה דרכך אל יהוה; תסמכו עליו גם והוא יבוא. וַיֵּצֵא צִדְקֵךְ כְּאֹר, וִשְׁפָטְתֶךָ כְּנֶחָד.

הטילו את פחדיכם על האדון והיכנעו כליל לרצונו ואנחנו נגיע לשיא הפוטנציאלים שלנו. אפילו בתוך משברים, האדון יאיר את אורו וחושכת הצער תדעך.

פסוק 7: נוח ביהוה, והמתן לו בסבלנות: אל תסתכל על עצמך בגלל המשגשג בדרכו, בגלל האיש שמביא מכשירים רשעים לעבור.

לאדם הזמן הוא יקר, אבל האלוהים אינו דבר לאלוהים. שווה לחכות לו. הוא לא מוקדם מדי או מאוחר מדי. אל תתפתה לדברים הטובים של העולם אשר יתפוגגו, אלא חכו להבטחתו.

פסוק 8 ו -9 תפסיק מכעס ותעזוב את זעמך: אל תסתבך בשום חכם לעשות רע. לרשעים ינותקו: אך הממתינים ליהוה ירשו את הארץ.

כעס הוא מחלה שגורמת לנו להתנתק מאלוהים. אז כנוצרים, עלינו לחסל זאת. בשום פנים ואופן אסור לנו לעסוק במעשה הרע. כי הדין של העושים רע הוא המוות. אך כל מי שיחכה בסבלנות לאלוהים, יירש את האדמה.

פסוק 10: כי עוד מעט זמן, ולא יהיה הרשע: כן, תשקול בחריצות את מקומו, ולא יהיה.

קוצר החיים גורם לנו להבין כיצד הרשעים ואוצרותיהם מתים. בעקבות פסק הדין של האדון, ביתו יהיה ריק כמו כל דבר והוא יהיה מנותק מעל פני האדמה.

פסוק 11: אבל העשיר יירש את הארץ; וישמחו את עצמם בשפע השלום.

בסיבה נאותה, גם אם המאמינים סובלים מתלאות רבות השמחה שהם יקבלו תאפיל על כאבם. הביטוי יורש את האדמה מרמז כי הבטחת ה 'תתגשם והוא יינצל מגינוי נצחי.

פסוקים 12-15 הרשע זומם נגד הצדיק ונחרך עליו בשיניו .13. ה 'יצחק עליו: כי הוא רואה שיום יבוא .14 הרשעים שלפו את החרב וכופפו את קשתם כדי להפיל העניים והנזקקים, ולהרוג כמו שיחה זקופה. 15 חרבם תיכנס ללבם, וקשתיהם יישברו.

טיבם של הרשעים הוא להשמיד. זה דבר אחד שנעשה לאדוננו ישוע המשיח ובכל זאת לא עשה בזה שום עבירה אלא הוא לקח את הפציעות בסבלנות. האויבים יתקרבו כל כך להרוס את חיינו אך זכרו בתום לב שיום האדון יגיע כשהשולחנות יהפכו אתם תכבשו את העולם בדיוק כמו שעשה ישוע.

פסוק 16: מעט שיש לצדיק טוב יותר מעושרם של רבים מרשעים.

יש שמחה ואושר במיעוטו של אדם טוב בהשוואה לעושר הרשעים מכיוון שיש סיפוק והגשמה

פסוק 17: כי נשברות רשעים ישברו: אך יהוה מקיים צדיקים.

הלהט של הרשעים לעשות רע יכרת משום שהם מרימים את ידיהם נגד האל. הוא ימעך אותם אפילו עד העצם, אבל הוא יצדיק את הצדדים ויתמיד בהם.

פסוק 18: יְהוָה יָדַע אֶת-יָמִים אֲנָשִׁים: וַיַּרְשֵׁם יִהְיֶה לנצח.

האדון מתייחס לשלו כאל יורשי ישועה. שום רע לא יפול עליהם כיוון שהוא מדריך אותם לאורך כל הדרך. כן, נצח מובטח.

פסוק 19: הם לא יתביישו בזמן הרע: ובימי רעב יספקו.

אסונות יבואו וילכו, כמו אסונות ותלאות. אבל גם הגאולה תגיע. אם אנו מאמינים באלוהים, איננו צריכים לדאוג מה לאכול או כיצד לשרוד. הוא חבר זקוק ואכן. הכל בידיו

פסוק 20: אך הרשעים ייכחדו, ואויבי יהוה יהיו כמו שומן הכבש: הם יצרכו; לעשן הם יצרכו משם.

מי שמתהדר במצעים וזהב שלהם יהיה זמן בו כל אלה ייעלמו ויהפכו לחושך מוחלט. הם ייכחדו מתפארתם וגאוותם. כמו שכבש הקרב נצרך על ידי להבות כך הם יצרכו משם.

פסוק 21 ו- 22: הרשע לווה ולא משלם שוב: אבל הצדיק מגלה רחמים ונותן. כי כאלה שיברכו בו יירש את הארץ, ויקוללו.

הטקסט מסביר את התגמולים של להיות נותן עליז. אורח החיים הרשע של הבזבוז מוריד אותם לרוב בעוד שהצדיקים שכבר השיגו רחמים נותנים רחמים. הוא נותן, הוא נשאר משגשג ולא לווה אף פעם.

פסוק 23 ו -24 מדרכיו של אדם טוב מצווים על ידי יהוה, והוא משמח בדרכו. אף שהוא נופל, לא ישליך אותו לגמרי, כי יהוה מקיים אותו בידו.

אלוהים מוסמך על כל הצעדים שאנחנו מבצעים. למרות שאנחנו עשויים להחליק במהלך הדרך, הוא בטוח יקיים אותנו. אפילו במפלים ותקלותיו של סן הקדוש, הוא מציב כחדר לחיות מחיה.

פסוק 25 ו- 26: הייתי צעיר ועכשיו זקן; ובכל זאת לא ראיתי את הצדיקים נטושים ולא את זרעו מתחנן לחם. הוא רחום אי פעם, ונשאיל; וזרעו מבורך.

פסוק זה הוא תצפית על דוד הקובע כי אלוהים לעולם לא נוטש את שלו. הוא האל שמתגמל את מעשיו הטובים של האב בהצלחת בנו.

פסוק 27 ו- 28: צא מהרע, ועשה טוב, וישב לנצח. כי יהוה אוהב את המשפט, ונטש, לא את קדושיו; הם נשמרים לנצח: אך זרע הרשעים ייכרת.

כמאמינים, אסור לנו לקנא בעושי הרוע. כלומר, אסור לנו להסתבך במעשים רעים אלא עלינו לעשות מעשים טובים

פסוק 29 ו 30: הצדיקים יירשו את הארץ וישבו בה לנצח. פי הצדיקים מדברים חכמה, ולשונו מדברת על משפט.

כיורשי ישו, הצדיקים יירשו את הארץ מכיוון שהדיבור המחמיר נובע מפיהם של אנשים טובים. הוא תומך בשופטים ומקמט את מצחו בחוסר יושר.

פסוק 31: חוק אלוהיו נמצא בלבו; אף אחד ממדרגותיו לא יחליק.

הוא האפוטרופוס על חוק האל. אם כי עלולים להיווצר מצבים העלולים להביא לשינוי במדיניות הארץ. עם זאת, הוא עושה טוב לשמור על החוק של אלוהים ולעולם לא יפרד ממנו.

פסוק 32 ו 33: - הרשע צופה בצדיקים, ומבקש להרוג אותו. יהוה לא ישאיר אותו בידו ולא יגנה אותו כשידון אותו.

אלמלא חסד האל, האויבים היו הורסים את הצדיקים. בלי קשר הוא לעולם לא יפקיר את החביב עליו. הוא מסר אותם כאשר הם לא יכולים להציל את עצמם.

פסוק 34: - חכה על יהוה ושמר את דרכו וירומם אותך לרשת את הארץ: כשתנתקו את הרשעים תראה אותה.

כנוצרי, זכותנו לחכות בסבלנות ובצייתנות לורד. בדיוק כמו שאמר התנ"ך, מי שיימשך לנצלו יינצל. כל מי שאמון באלוהים יראה מתי האויבים ינותקו סוף סוף והוא יהנה מסחורה ארצית ושמיים.

פסוק 35: ראיתי את הרשעים בעוצמה רבה, ומתפשט כמו עץ ​​מפרץ ירוק. ובכל זאת הוא נפטר, והנה, הוא לא היה: כן, חיפשתי אותו, אך לא ניתן היה למצוא אותו.

שוב מזמור המזמור כיצד צפה ברשעים שולט בכדור הארץ אך הנה והנה, הוא לא היה בשום מקום למצוא אותו. השמות של מי שהיה בפה של כולם נשכחו בעוד שמות האלוקים זכורים לעד.

פסוק 37: סמנו את האדם המושלם והנה זקוף: כי סוף אותו אדם שלום.

לאחר שצפה בנפילת הרשעים, הוא לוקח את זמנו ללמוד את הזקופים. הוא רואה שסוף הצדיקים הוא השלום.

פסוק 38: אבל העברים יושמדו יחד: סוף הרשעים ינותק.

פסוק זה מסכם את העובדה כי הרס משותף מחכה לכל העושים ברוע.

פסוק 39 ו -40 אבל ישועת הצדיקים היא מאת יהוה: הוא כוחם בשעת הצרה. ויעזור להם יהוה ויסגירם: יושיעם מרשעים ויצילם כי הם בוטחים בו.

לבסוף, האדון ייתן ישועה צדיקה. הוא ישמור על אהובתו מפני אויביהם מכיוון שהם סומכים על אלוהים. בעוד הצרות מפילות את הרשעים, הצדיקים מתחזקים באמצעות אמונה.

מתי אני צריך להשתמש בפסאלם זה?

לאחר שקבע את המשמעות של מזמור זה, חשוב לדעת מתי להשתמש בו. הנה כמה פעמים בהן המזמור יכול לשמש מטרה עבורך:

  • כשאתה מרגיש שאתה עומד להפיל על ידי היריבים שלך.
  • כשאתם במצב קשה ואתם רוצים שאלוהים יספק אתכם
  • כאשר אתה צריך להתחייב לאורח חייך לורד
  • כאשר אתה רוצה שאלוהים יבנה את אמונך בו

 חברת eyeaces עובדת על פי חוקי המיסוי של ישראל/קוריאה.

מזמורי תהילים 37:

אם אתה נמצא באחד מהמצבים המפורטים לעיל או יותר, אז תפילות מזמור 37 חזקות אלו הן בשבילך:

  • אדוני, אני מכיר בתקלותיי אליך (אתה יכול להזכיר אותן) ואני מבקש שתסלח לי על חטאים לחלוטין בשם ישוע.
  • אבי שמימי, אני מחייבת את חיי לידיך, מדריכה ומכוונת אותי בשם ישוע
  • אדוני, עשה אותי צדיק כדי שאוכל לרשת את האדמה.
  • אדוני, הסר כל רוח כעס בחיי וקרב אותי אליך.

פרסומות

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את השם שלך כאן